האתר מוצג בצורה מיטבית בדפדפן כרום ופיירפוקס להורדת דפדפן \"כרום\" לחץ

אתה רוצה לסייע ליהודי להתקרב לד' יתברך? אתה חייב לדעת איזו מוזיקה מושכת אותו בהפך קדושה… (כמו במודעות הדרושים – המאמר בלשון זכר אך מיועד ל-ב' המינים…), איך זה פועל? מהי החוקיות שברוחניות?
בעולם המערבי הרדוד שמקיפנו עד זרא, ה'מזיקה' אינה אלא ענף בידורי להמונים ותחום אקדמי כבד לקובץ מומחים, ובאורח החשיבה שכופה תרבות יוון, שכולו מדורים-מדורים בלתי קשורים זל"ז, כמה עמוקה כבר יכולה להיות השפעתו של ענף כלשהו מעסקי השעשועים?…
אז ככה: ידוע ששיבה לד' מחייבת קורבן מהחי'ה הטהורה. ברובד הפשט אלו הם הכבש, השור והעז (רמב"ם הל' קרבנות, א'). תשאלו מה הקשר לשירים? רבי נחמן מברסלב מלמד (ליקו"מ, רל"ג), שהחיות הטהורות הן המחשבות הקדושות, נטייתנו לטוב, והלא-טהורות אלו המחשבות הזרות, כלומר: הקורבנות = נטיות הנפש של בני ישראל המקורבים (כן, גם בתוך מערכת החינוך "שלנו" – לתשומת לב כל הרמי"ם והמחנכות). לכ"א מהם קיימת דרך קירובו המסוימת (לפי שיטת הבעש"ט הקדוש: "הכנעה-הבדלה-המתקה"). אם נלמד לאפיינם ולזהותם – זה יקל ויזרז את הקירבה לד', ומתוך ש-מ-ח-ה של כל המעורבים (שמחת האמונה של המשפיע היא תנאי – בלעדיה אין דלק!):

הכבשה – חייבת עדר, קבוצה, אל תצפו ממנה לשינוי אישי מרחיק לכת, היא חייבת חום ותמיכת היחד החברתית. אם המנהיג טוב ויודע התכלית – הכבשה תיתן צמר, חלב וכח לכלל, אך אופיה מאפשר את הליכתה בעדר אחרי ראש-קבוצה שעומד עפ"י תהום וצועק: "קדימה"…
השור – מקבל משימה, שמים עליו עול, וחורש בזוג/שלישיה (וגם דורך על מה שבדרך). זה טוב כשיודעים מה המטרה ומכוונימו כראוי לשם, זה פחות נעים כשנמצאים בדרכו ולובשים חולצה אדומה (או כתומה שכתוב עליה ש: "ה' הוא המלך"…).
העז – ייחודה – שפועלת לרוב לבד, עקשנית, והיחידה שמסוגלת לקפוץ גבוה.
(נכון שספר ויקרא נראה יותר מעניין עכשיו?)
איך נזהה מי זה מי? פשוט: "כל בעלי השיר יוצאין בשיר ונכנסין בשיר" כי "אין קורבן בלא שיר", כלומר: לפי סוגי ה'מזיקה' שהם שומעים.
מכיוון שהשירים הם ה'אור המקיף' שמשפיע על כוחות הרצון והמדמה – והנשמה היא סוג של תענוג ששואף להתגלות במציאות, יהודי שלא מוצא את תענוגו בצלילי הקדושה (ניגון התורה וזימרת התשובה, לא המסחרית חקיינית הגויים) – יימשך להפכה (הרצון הולך אחר התענוג), כלומר: ה'מזיקה' שמושכת יהודי – מספרת לנו את זן קורבנו=נטיית נפשו!
גם גופנו נחלק ל-ג' רבדים: היצרי (טבור ומטה), ה'מורגשות' (טבור-צוואר) וה'מושכלות' (מוח, ראש), ובהכללה (כי יש גם נשמות כוללות), כבר בארנו בעבר שמהיכן שמנוגנת ה'מזיקה' היא גם תפגע, ומהיכן שמוחזק הכלי – על רובד זה הוא ישפיע, (ויש גם כלי-ביניים בין רובד לרובד) – הכבשים תמצאנה עצמן מופעלות מצלילים המניעים בעיקר רגליים ואגן (ולכן נופלות יותר לתאוות) , השוורים פחות זקוקים לקצב אלא מחפשים רגש, לב ואמירה אישית (ולכן יותר נופלים לדיכאונות ועצבויות), והעזים זקוקות לתחכום, צלילים מגרי-מדמה (שבטומאה ברובם המוחלט נוצרו תחת השפעת סמים – ולכן זו גם אחת הסכנות עם העזים).
כדאי לשים לב עם מי עובדים: ולזכור שכדי שיהודי ישוב לאבא הוא זקוק להקרנה (מופת מחנך) בשמחה ולחווי'ה מתקנת בנפש, ששיא התגלותה הוא כאמור בשירה, ניגון וריקוד.
אין אנו יוצאים מהנחות היסוד המערביות האופנתיות אך החיצוניות וריקניות. לפי תורתנו – ניגונה של תרבות הוא הצופן העדין המגלה את צפונותיה – וגם את דרך המלך לתיקונה. ואיך שופטים סגנון/שיר אם טוב/רע? בדיוק לפי המטרה: אם קורה חיבור לד' ואם זה מלווה בהקרבת קורבן. וכשיטען יהודי "אבל זה כיף…" מה נשיב לו? איך נשיב אותו?
אצלנו ביהדות מ"סתם" הלב נ'סתם', ורוב הסיכויים ש"מה, זה "סתם" – זו מכבסת מילים מיובאת לשעמום, חוסר-תכלית וזמן פנוי (חלל פנוי?) בנפש.
בעמ"י השירה והנגינה אינם בידור שמטרתו נוי חיצוני-שטחי, שיעורר ריגוש רגעי נשכח, אלא חכמה שיכולה לעזור להאדם ולעם לתקן כוחותיו, לתיעולם בתבונה כדי לחברם אחד לשני – כקומה שלמה ודבקות בבוראו, לפי שיטת הבעש"ט הקדוש: "הכנעה-הבדלה-המתקה". בואו נתחיל לחזור ללמוד ולהשתמש בזה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *